А а
буква:аכמו א׳ בקמץ/פתח, כמו ב“אבא”. בלי הטעמה היא קצרה יותר, קרובה לצליל עמום.
קירילית נכתבת משמאל לימין, כמו האלפבית הלטיני.


ספרייה
בבולגרית יש 30 אותיות קיריליות. רבות מהן נראות מוכרות – וחלקן מלכודות. אפשר להקיש על אות כדי לשמוע אותה ולכתוב אותה באצבע.
להתחיל שיעורכמו א׳ בקמץ/פתח, כמו ב“אבא”. בלי הטעמה היא קצרה יותר, קרובה לצליל עמום.
קירילית נכתבת משמאל לימין, כמו האלפבית הלטיני.


כמו ב׳ דגושה, כמו ב“בית”. בסוף מילה היא נשמעת כמו פ׳ (p): “хляб”
(לחם) מסתיים ב־p.


כמו ו׳ עיצורית (v), כמו ב“ורד” – אף פעם לא כמו b. בסוף מילה היא נשמעת כמו פ׳ רפה (f): “лъв”
.


ג׳ קשה, כמו ב“גדול” – אף פעם לא כמו ג׳ עם גרש (ג׳ירפה).


כמו ד׳ ב“דג”. בסוף מילה היא נשמעת כמו ט׳ (t): “град”
.


כמו סגול/צירה, כמו ב“אבן”. אף פעם לא נקראת “יֶה”.

כמו ז׳ ב“ז׳קט” או “ז׳ורנל”. בסוף מילה היא נשמעת כמו ש׳: “нож”
.


כמו ז׳ ב“זברה”.


כמו חיריק, כמו ב“אִמא” – קצרה.

כמו י׳ עיצורית, כמו ב“יום” או בסוף “חַי”.


כמו ק׳ ב“קפה”.


כמו ל׳ ב“לב”; לפני е ו־и היא רכה וקלה יותר.


כמו מ׳ ב“אמא”.


כמו נ׳ ב“נר” – זו לא H!


כמו חולם, כמו ב“שלום”. בלי הטעמה היא נוטה קצת לכיוון u.


כמו פ׳ דגושה, כמו ב“פה”.

ר׳ מתגלגלת (בקצה הלשון), כמו בספרדית או באיטלקית – לא ר׳ גרונית.


תמיד ס׳, כמו ב“סוס” – אף פעם לא ק׳.


כמו ט׳ או ת׳, כמו ב“טוב”.


כמו שורוק, כמו ב“שוק”, אבל קצרה יותר.

כמו פ׳ רפה, כמו ב“סוף” או “פיל” (f).

כמו ח׳ או כ׳ רפה ב“לחם”, אבל רכה יותר – אף פעם לא שותקת.
נשמעת כמו ח׳ בעברית או خ בערבית, אבל רכה יותר.


כמו צ׳ ב“ציפור”.


כמו צ׳ ב“צ׳יפס”.

כמו ש׳ ב“שמש”.


שני צלילים: ש׳ + ט׳, כמו “שט”: “щъркел”
, “поща”
.
תנועה אמיתית – צליל עמום בין א׳ לאֶ, כמו u ב־but האנגלית.

אין לה צליל משלה: היא מופיעה רק ב־“ьо”
ומרככת את העיצור שלפני о – “шофьор”
נשמע שוֹף־יוֹר.
כמו “יוּ”: י׳ + אוּ. אחרי עיצור היא מרככת אותו.

כמו “יָה”, כמו ב“יפה”; אחרי עיצור היא מרככת אותו.

