ביטויים יומיומיים

Казвам се Оксана и съм от Киев. Когато започнах работа в софийски офис, мислех, че говоря добре български. Граматиката знаех, думите — също. Но колегите ми говореха с изрази, които не бях чувала. Първия ден шефът каза „Няма лесно!“ и въздъхна. Аз се чудех какво точно не е лесно. После колегата ми Георги счупи една чаша в кухнята и се направи, че ни лук ял, ни лук мирисал. Всички се смяха, а аз не разбрах защо. Реших да си водя тетрадка. Всеки ден записвах по един нов израз. Когато някой се ядосваше за малка грешка, другите му казваха: „Не прави от мухата слон!“ Когато попитах дали мога да работя от вкъщи всеки ден, шефът отговори: „И дума да не става!“ Това поне разбрах веднага. Лека-полека тетрадката се напълни. Днес вече сама казвам „Нямам представа“ вместо „Не знам“ и колегите се усмихват. Миналата седмица Георги реши да ми обясни как се прави баница. Аз я правя от десет години! Отговорих му: „Продаваш краставици на краставичар.“ Той се засмя и каза: „Дума да няма — вече си истинска българка!“

קוראים לי אוקסנה ואני מקייב. כשהתחלתי לעבוד במשרד בסופיה, חשבתי שאני מדברת בולגרית טובה. ידעתי את הדקדוק, וגם את המילים. אבל העמיתים שלי דיברו בביטויים שלא שמעתי מעולם. ביום הראשון הבוס אמר “⁠לא קל!⁠” ונאנח. תהיתי מה בדיוק לא קל. אחר כך העמית שלי גאורגי שבר כוס במטבח ועשה את עצמו כאילו אין לו שום קשר לזה. כולם צחקו, ואני לא הבנתי למה. החלטתי לנהל מחברת. כל יום רשמתי ביטוי חדש אחד. כשמישהו כעס על טעות קטנה, האחרים אמרו לו: “⁠אל תעשה מזבוב פיל!⁠” כששאלתי אם אפשר לעבוד מהבית כל יום, הבוס ענה: “⁠אין מצב!⁠” את זה, לפחות, הבנתי מיד. לאט לאט המחברת התמלאה. היום אני בעצמי אומרת “⁠אין לי מושג⁠” במקום “⁠אני לא יודעת⁠”, והעמיתים שלי מחייכים. בשבוע שעבר גאורגי החליט להסביר לי איך מכינים בניצה. אני מכינה אותה כבר עשר שנים! אמרתי לו: “⁠אתה מביא תבן לעפריים.⁠” הוא צחק ואמר: “⁠בהחלט – את כבר בולגרייה אמיתית!⁠”