מצבים רשמיים

Казвам се Каролина, от Полша съм и от няколко месеца живея в Пловдив. Миналата седмица трябваше да отида в общината за адресна регистрация. Българският ми е добър, но много се притеснявах: как се говори учтиво със служител? Приятелката ми Вера ми даде няколко съвета: „Не започвай с «Искам». Започни с «Бих искала». И винаги говори на вие, дори ако служителят е по-млад от теб.“ Сутринта взех талон за ред и зачаках. Когато дойде моят ред, казах: „Добър ден, бих искала да подам заявление за адресна регистрация.“ Служителката се усмихна и ми даде формуляр. Няколко думи не разбрах, затова попитах: „Бихте ли могли да ми обясните какво означава това?“ Тя ми обясни много търпеливо. Попълних формуляра, подписах се и ѝ го подадох. Накрая се оказа, че съм забравила копието на договора за наем. Вече се ядосвах на себе си, но служителката каза: „Няма проблем, можете да го изпратите по имейл.“ Излязох от общината щастлива. Разбрах нещо важно: учтивият тон отваря много врати. А «бих» вече е моята малка вълшебна дума.

קוראים לי קרולינה, אני מפולין ואני גרה בפלובדיב כבר כמה חודשים. בשבוע שעבר הייתי צריכה ללכת לעירייה לרישום הכתובת שלי. הבולגרית שלי טובה, אבל הייתי לחוצה מאוד: איך מדברים בנימוס עם פקיד? החברה שלי ורה נתנה לי כמה טיפים: “⁠אל תתחילי ב־«Искам⁠” (אני רוצה). תתחילי ב־“⁠Бих искала⁠” (הייתי רוצה). ותמיד תפני בלשון נימוס, גם אם הפקידה צעירה ממך.» בבוקר לקחתי מספר לתור וחיכיתי. כשהגיע תורי, אמרתי: “⁠צהריים טובים, הייתי רוצה להגיש בקשה לרישום כתובת.⁠” הפקידה חייכה ונתנה לי טופס. לא הבנתי כמה מילים, אז שאלתי: “⁠תוכלי להסביר לי מה זה אומר?⁠” היא הסבירה בסבלנות רבה. מילאתי את הטופס, חתמתי ומסרתי לה. בסוף התברר ששכחתי את העותק של חוזה השכירות. כבר התחלתי לכעוס על עצמי, אבל הפקידה אמרה: “⁠אין בעיה, אפשר לשלוח אותו במייל.⁠” יצאתי מהעירייה שמחה. הבנתי משהו חשוב: טון מנומס פותח הרבה דלתות. ו־“⁠бих⁠” היא עכשיו מילת הקסם הקטנה שלי.