ציור ותערוכות

В неделя с приятелката ми Вера отидохме в Националната галерия. Там от няколко месеца е подредена изложба с творби на български художници от двадесети век. В първата зала има портрети и пейзажи. Много ми харесаха картините на Владимир Димитров – Майстора. Той рисува селски хора, жътва и плодове с ярки, топли цветове. Някои от портретите са нарисувани преди повече от сто години, но изглеждат съвсем съвременни. Във втората зала са изложени абстрактни творби. Вера ги хареса, а аз дълго гледах едно голямо платно и не разбрах какво изобразява. Екскурзоводката ни обясни, че художникът не рисува предмети, а чувства. След това картината ми се стори по-интересна. В последната зала има скулптури от камък и дърво. До всяка творба има малък надпис с името на автора и годината. Пипането е забранено, но снимането без светкавица е разрешено. Накрая пихме кафе в двора на галерията и спорихме коя творба е най-хубава. Така и не се съгласихме, но решихме след месец да отидем пак.

ביום ראשון אני והחברה שלי ורה הלכנו לגלריה הלאומית. כבר כמה חודשים מוצגת בה תערוכה של יצירות של אמנים בולגרים מהמאה העשרים. בחדר הראשון יש דיוקנאות ונופים. מאוד אהבתי את הציורים של ולדימיר דימיטרוב – המאסטר. הוא מצייר אנשי כפר, קציר ופירות בצבעים עזים וחמים. חלק מהדיוקנאות צוירו לפני יותר ממאה שנה, אבל הם נראים מודרניים לגמרי. בחדר השני יש יצירות מופשטות. ורה אהבה אותן, אבל אני הסתכלתי הרבה זמן על בד גדול אחד ולא הבנתי מה הוא מתאר. המדריכה הסבירה לנו שהאמן מצייר רגשות, לא חפצים. אחרי זה הציור נראה לי מעניין יותר. בחדר האחרון יש פסלים מאבן ומעץ. ליד כל יצירה יש שלט קטן עם שם האמן והשנה. אסור לגעת, אבל מותר לצלם בלי פלאש. בסוף שתינו קפה בחצר הגלריה והתווכחנו איזו יצירה הכי יפה. לא הגענו להסכמה, אבל החלטנו ללכת שוב בעוד חודש.