פתיחת עסק

Преди пет години Елица работеше като счетоводител в голяма фирма в Пловдив. В свободното си време правеше керамични чаши и чинии — отначало само за приятели. Една вечер някой сподели снимка на чашите ѝ в социалните мрежи. За два дни Елица получи повече от сто поръчки. Така се роди идеята за бизнес. Първата стъпка беше бизнес планът. Елица изчисли колко ще струват пещта, материалите и наемът на малко ателие. Началната инвестиция беше около петнадесет хиляди евро — част от спестяванията ѝ и малък кредит. Тя регистрира фирма, а по-късно покани за съдружник една съученичка, която разбира от онлайн реклама. Първите две години бяха трудни. Конкуренцията от евтини вносни стоки беше голяма, а печалбата — малка. „Няколко пъти бях на ръба да се откажа“, признава тя. Днес фирмата има пет служители и изнася за Германия и Австрия. Според местен вестник оборотът ѝ миналата година се бил удвоил. Елица не потвърждава цифрите, но се усмихва: „Най-важното е, че всяка сутрин отивам на работа с удоволствие.“

לפני חמש שנים אליצה עבדה כמנהלת חשבונות בחברה גדולה בפלובדיב. בזמנה הפנוי היא הכינה כוסות וצלחות קרמיקה – בהתחלה רק לחברים. ערב אחד מישהו שיתף תמונה של הכוסות שלה ברשתות החברתיות. תוך יומיים אליצה קיבלה יותר ממאה הזמנות. כך נולד הרעיון לעסק. הצעד הראשון היה התוכנית העסקית. אליצה חישבה כמה יעלו התנור, החומרים והשכירות לסטודיו קטן. ההשקעה הראשונית הייתה כחמישה־עשר אלף יורו – חלק מהחסכונות שלה והלוואה קטנה. היא רשמה חברה, ומאוחר יותר הזמינה חברה ותיקה מהלימודים שמבינה בפרסום ברשת להיות השותפה שלה. השנתיים הראשונות היו קשות. התחרות מסחורה מיובאת זולה הייתה חזקה, והרווח היה קטן. “⁠כמה פעמים הייתי על סף ויתור,⁠” היא מודה. היום בחברה חמישה עובדים והיא מייצאת לגרמניה ולאוסטריה. לפי עיתון מקומי, המחזור שלה כביכול הוכפל בשנה שעברה. אליצה לא מאשרת את המספרים, אבל מחייכת: “⁠הדבר הכי חשוב הוא שכל בוקר אני הולכת לעבודה בהנאה.⁠”