לחץ בעבודה ובלימודים

Във вторник Мария отвори календара си и въздъхна. До петък трябваше да подготви презентация за работа, а вечер имаше курс по български. Учителката ѝ беше задала текст за четене и кратко съчинение. Мария не искаше да разочарова никого, затова на всяка нова молба отговаряше с „да“. На обяд колегата ѝ Иван я намери пред три отворени файла. Тя препрочиташе едно изречение за пети път. „Ако бях на твое място, бих започнал с приоритетите“, каза той. Мария обясни, че не ѝ трябва повече бързане, а по-ясен план. Двамата записаха задачите и обсъдиха с ръководителката кои срокове могат да се променят. Иван пое снимките за презентацията, а дългият отчет остана за следващата седмица. Вечерта Мария отиде на курса без готово съчинение. Този път не измисли оправдание. Попита учителката дали може да го предаде в понеделник. „Да, но не пропускай четенето за дискусията“, отговори тя. В петък презентацията беше готова. Мария още усещаше умора, но вече не се опитваше да свърши всичко наведнъж. На листче до екрана си написа: „Преди да поема нещо ново, ще погледна календара.“

ביום שלישי פתחה מריה את לוח השנה שלה ונאנחה. עד יום שישי היא הייתה צריכה להכין מצגת לעבודה, והיתה לה שיעורי בולגרית בערב. המורה שלה הקצתה טקסט קריאה וחיבור קצר. מריה לא רצתה לאכזב אף אחד, אז היא אמרה כן לכל בקשה חדשה. בארוחת הצהריים עמיתה איבן מצא אותה עם שלושה תיקים פתוחים. היא קראה שוב משפט אחד בפעם החמישית. “⁠אם הייתי במקומך, הייתי מתחיל בסדר העדיפויות⁠”, אמר. מריה הסבירה שהיא לא צריכה למהר יותר, אלא צריכה תוכנית ברורה יותר. הם רשמו את המשימות ודנו עם ראש הצוות אילו מועדים יכולים להשתנות. איוון לקח על עצמו את תמונות המצגת, והדו"ח הארוך הושאר עד לשבוע הבא. באותו ערב מריה הלכה לשיעור ללא חיבור סיים. הפעם היא לא המציאה תירוץ. היא שאלה את המורה אם היא יכולה למסור את זה ביום שני. “⁠כן, אבל אל תדלג על הקריאה לדיון⁠”, היא ענתה. ביום שישי המצגת הייתה מוכנה. מריה עדיין הרגישה עייפה, אבל היא כבר לא ניסתה לעשות הכל בבת אחת. על פתק ליד המסך שלה היא כתבה: “⁠לפני שאני לוקחת על עצמי משהו חדש, אני אבדוק את היומן שלי⁠”.