הרגלים ומוטיבציה

Борис живее в Пловдив и учи български след работа. През януари си обеща да чете по един час всяка вечер. Купи си красива тетрадка за осем евро и написа на първата страница: „Без пропуски!“ През първите дни имаше много мотивация, но скоро се появиха вечерни смени и неочаквани ангажименти. След два пропуснати дни той скри тетрадката в шкафа. В неделя разказа на приятелката си Ана, че няма самодисциплина. Тя не му предложи ново приложение. Попита го кога в деня му има десет спокойни минути. Оказа се, че след закуска обикновено чака кафето си да изстине. „На твое място бих опитала тогава“, каза Ана. Борис промени целта си. Започна да чете по две страници сутрин и да отбелязва всяка среща с книгата с точка в тетрадката. В един четвъртък отново пропусна, защото излезе по-рано. Този път обаче не се отказа. В петък продължи от същата страница, без да наваксва целия пропуснат час. След месец той още не беше завършил книгата. Но разбираше повече и вече не свързваше четенето само с угризения. Тетрадката му показваше усилията, а не идеална редица от дни.

בוריס גר בפלובדיב ולומד בולגרית אחרי העבודה. בינואר הבטיח לעצמו שיקרא שעה מדי ערב. הוא קנה מחברת יפה בשמונה יורו וכתב בעמוד הראשון: “⁠אין ימים שהוחמצו!⁠” בהתחלה הייתה לו הרבה מוטיבציה, אבל עד מהרה עלו משמרות ערב והתחייבויות בלתי צפויות. לאחר שהיעדר יומיים, הוא החביא את המחברת בארון. ביום ראשון אמר לחברתו אנה שהוא חסר משמעת עצמית. היא לא הציעה אפליקציה חדשה. היא שאלה מתי היו לו עשר דקות שקט ביום שלו. התברר שאחרי ארוחת הבוקר חיכה בדרך כלל שהקפה שלו יתקרר. “⁠במקומך הייתי מנסה אז,⁠” אמרה אנה. בוריס שינה את המטרה שלו. הוא התחיל לקרוא שני עמודים בבוקר וסימן כל מפגש בספרו בנקודה במחברת. ביום חמישי אחד הוא שוב החמיץ יום כי הוא עזב מוקדם יותר. אולם הפעם הוא לא ויתר. ביום שישי הוא המשיך מאותו עמוד בלי להשלים את כל השעה שהוחמצה. אחרי חודש הוא עדיין לא סיים את הספר. אבל הוא הבין יותר וכבר לא קשר קריאה רק לייסורי מצפון. המחברת שלו הראתה את מאמציו ולא רצף מושלם של ימים.