עבור אובייקט: “⁠Писмата ги пазим⁠”. לאדם שחווה תחושה: “⁠На баба ѝ е приятно⁠”. ל-“⁠Ѝ⁠” ו-“⁠ги⁠” יש תפקידים שונים. אל תכפיל כל אובייקט בצורה מכנית: כאן הנושא הקדמי כבר מוכר.

На баба ѝ е приятно, когато слушаме внимателно.

סבתא נהנית כשאנחנו מקשיבים היטב.

Писмата ги съхраняваме в кутия, а копията — в семеен архив.

אנו שומרים את המכתבים בקופסה ואת ההעתקים בארכיון משפחתי.

הכפלת הקליטה: שם עצם וכינוי קצר

דוגמאות

Баба ми пази писма, които разказват за живота ѝ като студентка.

סבתי שומרת מכתבים שמתארים את חייה כסטודנטית.

Съвременникът помни преживяното, но може да обърка точната дата.

בן זמננו זוכר את החוויה אבל עלול לבלבל את התאריך המדויק.

Не всеки семеен разказ може да бъде потвърден с документ.

לא כל סיפור משפחתי ניתן לאשר במסמך.

Каквато и да е личната ни оценка, трябва да посочим източника.

לא משנה מה שיקול דעתנו האישי, עלינו לציין את המקור.

Това е площадът, където всяка година има възпоменание.

זוהי הכיכר שבה מתקיימת מדי שנה הנצחה.

Можем ли да запишем разговора, или предпочиташ само да си говорим?

האם נוכל להקליט את השיחה, או שתעדיף רק לדבר?

Различните спомени не означават непременно, че някой лъже.

זיכרונות שונים לא בהכרח אומרים שמישהו משקר.

Да съхраним паметта не означава да скрием противоречията.

שימור הזיכרון אינו אומר הסתרת סתירות.

להתחיל שיעור