אינטונציה ורגש

Добре… ще изчакам още един час.

בסדר... אחכה עוד שעה.

Честно казано, не. Майсторът обеща да дойде в десет.

למען האמת, לא. בעל המקצוע הבטיח לבוא בעשר.

Сега казва, че със сигурност ще е тук до обяд. Да бе, да.

עכשיו הוא אומר שהוא בהחלט יהיה כאן עד הצהריים. כן, נכון.

Именно. Но не искам да му се карам.

בדיוק. אבל אני לא רוצה לנזוף בו.

Ще му кажа: «ДНЕС трябва да стане».

אני אגיד לו, “⁠זה צריך לקרות היום.⁠”

Добра идея. До дванайсет, защото после излизам.

רעיון טוב. עד שתים עשרה, כי אחר כך אני יוצאת.

Ако не успее, ще уговорим друг ден.

אם הוא לא יכול לנהל את זה, נתאם יום אחר.

Ето, вече знам какво искам да кажа.

הנה, עכשיו אני יודעת מה אני רוצה לומר.

И не ми се налага да превръщам «добре» в обещание.

ואיני צריכה להפוך את “⁠בסדר⁠” להבטחה.